תעודות מקור על פי הסכמי סחר - סיכויים וסיכונים 

העוסקים ביבוא מוצרים ממדינות שעימן למדינת ישראל הסכמי סחר, נהנים באופן שוטף מפטור ממכס, אך
חשופים באופן תמידי לסכנה שהטבת המכס תישלל בדיעבד.
בעלי עסקים רבים אינם מודעים לגודל הסכנה האורבת להם כאשר נשללת בדיעבד הטבת המכס. פעמים רבות,
הדרישה מרשות המכס בישראל מגיעה שנים רבות לאחר היבוא ומכירת הטובין בישראל, בנסיבות בהן לעיתים
כבר אין קשר בין היבואן ליצואן, ואין ליבואן אפשרות ריאלית להוכיח בדיעבד את מקור הטובין. במאמר זה ננסה
לעמוד על הסכנות ולבדוק כיצד ביכולתו של היבואן להתגונן כנגד דרישה רטרואקטיבית בגין פסילת מקור טובין.
הסכמי סחר- רקע:
מדינת ישראל חתומה על הסכמי סחר חופשי עם שורה ארוכה של מדינות, וביניהן: מדינות האיחוד האירופי,
מדינות אפט"א )נורבגיה, איסלנד, שוויץ, ליכטנשטיין(, טורקיה, קנדה, ארה"ב, מכסיקו, מדינות מרקוסור )ברזיל,
פרגוואי, אורוגוואי, ארגנטינה( וירדן.
לאחרונה, נחתם גם הסכם סחר חדש עם קולומביה אך ההסכם טרם נכנס לתוקף. כמו כן, ידוע שמדינת ישראל
בוחנת חתימה על הסכמי סחר חופשי נוספים, עם הודו, דרום קוריאה, סין, צ'ילה ואוקראינה. מבחינת היבואנים,
ההטבה המרכזית הגלומה בהסכמי הסחר הללו הינה פטור ממכס או מכס מופחת ליבוא מוצרים תעשיתיים
מאותן מדינות, למדינת ישראל, ובתנאי שמדובר במוצרי מקור.
איך נדע מהו מוצר מקורי?
הסכמי הסחר השונים אינם אחידים אלא שכל הסכם קובע מערכת כללי מקור שונה rules of origin) (, שעל פיה
יוחלט האם מוצר שמכיל חומרי גלם זרים, ייחשב ממקור מדינה מסוימת או לא.
ישנם הסכמים שקובעים כללי מקור אחידים לכל המוצרים, וישנם הסכמים שקובעים כללי מקור נפרדים לכל סוג
של מוצר.
מבחינה טכנית, על מנת ליהנות מן הפטור ממכס או מן המכס המופחת, על היבואן להצטייד במסמך העדפה
( preferential ( המכונה גם כ"תעודת מקור" (certificate of origin) ולהגישו לרשות המכס בישראל.
הגורם אשר מנפיק את תעודת המקור הוא בדרך כלל היצואן, אך לעיתים גורמים אחרים עשויים להנפיק את
התעודה בשמו, וביניהם המשלח הבינלאומי או סוכן המכס.
במסמך זה מצהיר היצואן כי הטובין שנמכרו למדינת ישראל עומדים בכללי המקור וזכאים להטבת מכס עם
כניסתם לישראל.
בדרך כלל, רשות המכס במדינה המייבאת- ישראל- מסתמכת על התעודה ומעניקה בזמן אמת את הפטור ממכס,
מבלי לבצע בדיקה דקדקנית בשאלה האם אכן המוצר עומד בתנאים. גם היבואן, בדרך כלל, אינו יודע האם המוצר
עומד בתנאי הסכם הסחר אם לאו, אלא שהוא מסתמך על הצהרת היצואן.
הסכנה מתחילה כשמגיע תהליך אימות המקור
רשות המכס בישראל נוטה לשלוח תעודות לאימות המקור בדיעבד, במדינה שממנה הגיע היצואן אשר חתום על
התעודה. הליכים כאלה לעיתים מתקיימים מספר שנים לאחר היבוא ומכירת הטובין בישראל.
במצב שבו היצואן עדיין קיים ומשתף פעולה עם הליך האימות, לא עומד היבואן בישראל בפני חשש ממשי.
הסכנה האמיתית האורבת ליבואן בישראל הינה כאשר היצואן כבר אינו קיים )נכנס להליכי כינוס נכסים, חדלות
פרעון(, או כאשר הקשרים העסקיים ביניהם פסקו והיצואן לא משתף פעולה עם הליך האימות של רשות המכס
במדינתו.
במצבים כאלה, בהם רשות המכס במדינת היצוא לא זוכה לשיתוף פעולה מכל סיבה שהיא, צפויה היא להשיב
לרשות המכס הישראלית כי מבדיקה שערכה לא ניתן לאמת את מקור הטובין ביבוא לישראל.
או אז, צפויה רשות המכס בישראל להודיע ליבואן כי היא שוללת ממנו את הטבת המכס בדיעבד, והיא צפויה
לדרוש ממנו הודעת חיוב רטרואקטיבית בגין המכס שממנו הופטר.
האם היבואן יוכל להוכיח שהטובין מקוריים?
בדרך כלל, ליבואן בישראל אין די כלים כדי להוכיח באופן פוזיטיבי שהטובין הם מקוריים, משום שכל המידע
אודות חומרי הגלם, תהליכי הייצור וכו' מהווה סוד מסחרי של היצואן אשר בדרך כלל אינו משתף את היבואן
במידע זה. כלומר, בעניין מקור הטובין, היבואן תלוי באופן כמעט טוטלי ביצואן ובמידת שיתוף הפעולה שלו.
האם היבואן יוכל להסתמך על חוק מסים עקיפים?
כמו כן, דרכו של היבואן לטעון לפטור מן הגרעון לפי חוק מסים עקיפים )מס ששולם ביתר או בחסר( נחסמה
בצורה משמעותית לאור פסקי-דין שונים שניתנו על ידי בתי המשפט, ובראשם פסק-דין טמפו שניתן בבית המשפט
. העליון בשנת 0202
באותו מקרה, הסתבר בדיעבד כי משקאות מסוג בקרדי בריזר אינם זכאים ליהנות ממעמד מקור אנגליה. נסיונה
של חברת טמפו ליהנות מפטור על פי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים נדחה שם בטענה, בין היתר, כי כאשר נפסלת
תעודת מקור, מדובר בידיעה לא נכונה שמסר הנישום לרשות המכס, ואין מדובר ב"טעות משפטית" )זאת בשונה
מטעות בנושא סיווג, שעשויה להיחשב כטעות משפטית(.
פסקי-דין נוספים המשיכו קו קשה זה כלפי היבואן, למרות שהם כללו גם אמירות חיוביות מנקודת מבטו של
היבואן.
למשל, בתיק דורון רובין שנפסק לאחרונה )ת.א. 0220-02 (, טען היבואן כי בשל שיהוי של המכס בשליחת התעודה
לאימות, הספק/יצואן פשט את הרגל. בית המשפט קבע כי מבחינה עובדתית לא היה שיהוי, אך יתכן שאם בית
המשפט היה מוצא שיהוי בלתי סביר של רשות המכס, היה מגיע לתוצאה שונה.
בתיק רוזנטל אינטימייטס שנפסק לאחרונה )ת.א. 0201-20 (, ציין בית המשפט כי רשות המכס בישראל נדרשת
להפעיל שיקול דעת האם לקבל את קביעת המכס הזר ככתבה וכלשונה, כמו כן צוין כי על רשות המכס לסייע
ליבואן להתנהל מול המכס הזר בנוגע לאימות מקור.
למרות אמירות מעודדות אלה ואחרות, בסופו של דבר התוצאה הסופית בשני המקרים הייתה דומה למקרה של
פסק-דין טמפו, ובית המשפט שלל את עמידת היבואן בתנאי חוק מסים עקיפים.
אז מה ביכולתו של היבואן לעשות?
כאשר יבואן מקבל תעודת מקור חתומה על ידי היצואן הזר, מומלץ להכניס סעיף לחוזה ביניהם ולפיו היצואן
מתחייב שהטובין עומדים בכללי המקור, ובאם יסתבר בדיעבד שלא- אזי היצואן יפצה את היבואן בסכומי המכס
שיידרשו בדיעבד.
כמו כן, למרות שהיבואן אינו יודע בוודאות כיצד מיוצר המוצר, מומלץ לברר היטב עם היצואן האם הטובין
עומדים בכללי המקור, ובמקרה הצורך מומלץ להתייעץ עם מומחה בתחום על מנת למנוע הפתעות בהמשך הדרך.
חשוב לזכור שלא כל מוצר שעבר תהליך עיבוד נחשב באופן אוטומטי כמוצר מקור של אותה מדינה שבה התקיים
התהליך.
לדעתנו, טוב היה עושה המחוקק אילו היה מתקן את חוק מסים עקיפים וקובע כי מסירת מידע אודות מקור
הטובין, המגיע מן היצואן, לא ישלול עמידה בתנאי החוק אם המידע יסתבר כשגוי. כמו כן, לדעתנו מן הראוי
לקבוע נוהל לאימות מקור של טובין בדיעבד, אשר יגביל את האפשרות לשלוח תעודות לאימות לכל היותר עד שנה
מיום הגשתן לרשות המכס.